הממד הראשון של הפער בין המסורות השונות הוא הממד האינפורמטיבי. במסגרת ממד זה הפער נובע מחוסר הידע של בן המסורת האחת לגבי הרקע ההיסטורי והמחשבתי של בן המסורת האחרת. כדי לאפשר דיאלוג יש לגשר על פער זה ולהציג דיון אינפורמטיבי מקיף ברקע האישי והתקופתי של כל אחד מההוגים. בדרך זו יכול הפער האינפורמטיבי להצטמצם ויכולה להיות הבנה של דברי האחר בהקשר של המסורת שלו עצמו ללא הוצאת דבריו מהקשרם.
בנוסף לפער האינפורמטיבי מתקיים פער נוסף בין הוגים ממסורות שונות, שאינו ניתן לצמצום בשום מובן. פער זה נובע מהאחרוּת של המסורת השונה. הרי גם אם אקרא את כל המידע שנכתב אי פעם על המסורת המחשבתית ההודית עדיין לא אוכל לראות את הדברים מנקודת המבט של בודהיסט הודי, אלא רק מנקודת המבט של חוקר מערבי שחקר בודהיזם הודי. אומנם פער דומה קיים ביני לבין כל אדם, כפי שעולה מהגותו של לוינס, אבל בפילוסופיה השוואתית הוא נוכח במיוחד עקב העיסוק של פילוסופיה זו במסורות מחשבתיות אשר במפורש הינן בעלות מבנה מושגי ומחשבתי אחר זו מזו. המסורת השונה היא תמיד אחרת ואין זה משנה כמה אלמד- לעד היא תהיה מסורת אחרת. פער זה בין המסורות אינו ניתן לצמצום אבל חוסר היכולת לצמצם את הפער אינה בעיה בפילוסופיה ההשוואתית אלא אולי עיקר כוחה. בגלל האחרות של המסורת השונה, כל הנחת מוצא שנצא ממנה תמיד תיפתח לאפשרות שיש הנחות מוצא אחרות ממנה, וזאת בלא שנוכל לצמצם את הפער ולנסח הנחות אלו.
משמע הפילוסופיה ההשוואתית יוצרת מרחב השוואתי דינאמי בו הדיון הפילוסופי יוצא מתוך הנחות מוצא של המסורות השונות, אבל כל הזמן פותח הנחות מוצא אלו כך שהוא אינו לגמרי מחויב להן.