אדם נכנס לחדר חשוך. בעזרת מעט אור שיש בחדר הוא מבחין בנחש על הרצפה ופחד מתעורר בו. אבל אז הוא שומע קול האומר לו "זה לא נחש, זה חבל". ברגע ששמע משפט זה הוא רואה שמה שחשב שהוא נחש אינו אלא חבל, והפחד נעלם.
קטע קצר זה, המראה כי נחש יכול להתגלות כחבל, הוא מהדוגמאות הנפוצות והמוכרות בהגות ההודית. דוגמה זו נועדה להציג את האפשרות של טרנספורמציה של העולם המופיע לפני האדם: לפני האדם מופיע נחש ובעזרת המשפט "זה לא נחש, זה חבל", מבין האדם כי הנחש שראה הוא למעשה חבל.
דרך אחת להבין את הדוגמה של הנחש והחבל היא לטעון כי מדובר במקרה בו האדם רואה משהו ארוך ומפותל הדומה לנחש ואז מגלה שדבר זה הוא למעשה חבל. אם זה המקרה, הרי שלא מדובר כלל בטרנספורמציה של הופעת העולם, אלא בהבנה חדשה של אותה הופעה. אולם אפשר להבין דוגמה זו גם בדרך קיצונית יותר לפיה האדם לא רואה רק משהו ארוך ומפותל, אלא הוא אכן רואה נחש: הוא רואה את ראשו של הנחש, נדמה לו שהוא רואה כיצד הנחש זוחל ואולי הוא אף מצליח לשמוע את לחישותיו של הנחש. כלומר עד הרגע בו שמע האדם שמדובר בחבל הופיע לפניו נחש אשר גרם אצלו לפחד אמיתי. במובן זה המשפט המצביע על הנחש כחבל הוא משפט שמשנה את ההופעה הקונקרטית של העולם. לאחר שינוי זה הנחש כבר לא מופיע יותר: לפתע לא ניתן לזהות ראש בחבל, התזוזה מובנת רק כמשחקי אור, קולות הלחישה מתגלים כיצירי דמיון בלבד וכמובן שגם הפחד נעלם לגמרי. בדרך זו ניתן להבין את המשפט "זה לא נחש, זה חבל" כיוצר טרנספורמציה קונקרטית בהופעה של העולם - מעולם הכולל נחש לעולם הכולל חבל.
הטיעון הפילוסופי לדעתי יכול במקרים מסוימים לתפקד כמו המשפט המבהיר וחושף, כי מה שחשבנו שהוא נחש הוא למעשה חבל. כלומר טיעון יכול לחולל שינוי בהבנת העולם שיגרור שינוי בהופעה החושית של העולם כפי שההבנה שהנחש הינו חבל גורמת להופעה של הנחש להשתנות. טיעונים כגון אלו מופיעים מספר פעמים לאורך ההיסטוריה של הפילוסופיה וההבנה שלהם חושפת את הפוטנציאל העצום שיש לטוען פילוסופי.
ייחוס יכולת טרנספורמטיבית כגון זו לטיעון פילוסופי עשוי להיראות כלא סביר, אם אנו נוטים לחשוב על העולם כמופיע באופן שאינו תלוי בטענות הפילוסופיות שאנו מאמינים בהן. יהיו שיאמרו כי בין אם הפילוסוף יטען שהעולם הוא ביטוי חלקי של אידיאות מושלמות, או שהוא הטוב בעולמות האפשריים (או כל טענה פילוסופית אחרת), העולם בכל מקרה יישאר אותו עולם. אבל לדעתי ניתן לחשוב על הקשר בין העולם המופיע לפנינו לבין הטיעון הפילוסופי גם בדרך אחרת. כאשר מבינים כי המבנה המושגי שלנו מכתיב במידה רבה את מה שאנו רואים וחשים וכאשר מובן שטיעון פילוסופי יכול לשנות את המבנה המושגי, אז נהיה ברור שטיעון פילוסופי יכול לשנות את תמונת העולם החושית של האדם. בניגוד לטיעונים פילוסופיים המבקשים רק לתאר ולשכנע בעמדות מטפיזיות, מוסריות ואחרות, טיעון פילוסופי טרנספורמטיבי מבקש לבצע מהלך מחשבתי הגורר שינוי בתמונת העולם החושית של האדם. שינוי זה גורם לכך שאיננו רק מבינים את העולם באור חדש, אלא גם חווים אותו חושית ומיידית בדרך חדשה לגמרי.
הנקודה המעניינת בהקשר זה היא לא רק השינוי שהטיעון הלוגי יכול ליצור בהופעת העולם, אלא לא פחות חשוב גם חשיפת הממד של מציאות הנשאר ללא שינוי למרות הטיעון הפילוסופי הטרנספורמטיבי. כאשר מתעמקים ביכולת הטרנספורמטיבית של הטיעון מגלים כי תמיד קיים ממד לא מושגי ש"חומק" מהיכולת הטרנספורמטיבית של הטיעון הפילוסופי. כלומר ישנה כאן האפשרות שטיעון פילוסופי ייצור טרנספורמציה רדיקאלית בתמונת העולם החושית ומצד שני יצביע על המציאות כבעלת נוכחות שאינה מוכלת ע"י המחשבה המושגית והלוגית ולכן גם אינה ניתנת לשינוי באמצעות טיעון רציונאלי.
חשוב להדגיש שאיני מדבר על ממשות מיסטית שניתן לחוות אותה ללא מושגים, אלא על נוכחות שאומנם חורגת מהמושגי אך אינה בעלת תוכן אלטרנטיבי כלשהו מעבר לעצם נוכחותה. במובן זה הטיעון הטרנספורמטיבי מהווה ניסיון להכיר ולהמשיג את אותה נוכחות לא מושגית. ניסיון זה יוצר טרנספורמציה של כל עולם התופעות המופיע לפני האדם כי ההכרה מבקשת לדחות את התופעות ולהגיע להכרה של הנוכחות הלא מושגית של המציאות. אבל תהליך זה נועד מראש לכישלון כי הנוכחות בהגדרה אינה משהו שניתן להכלה ולהכרה. כך הטיעון הטרנספורמטיבי מוביל את האדם לריקוד נפלא עם המציאות כאשר במהלך הריקוד הוא מפשיט מהנוכחות הטהורה של המציאות את התופעות שמסתירות אותה, אך כאשר היא ערומה לחלוטין לא נשאר דבר להסתכל עליו כי ההכרה יכולה להשיג רק את תופעות שהולבשו על אותה נוכחות טהורה. המציאות הערומה נותרת כריק שלא ניתן להכירו אבל גם לא ניתן להתעלם ממנו.