אבל הודו היא יותר ממראה. היא ארץ עם אנשים אמיתיים שחיים בה, ולראות אותה לא כמלמדת אלא פשוט כארץ זה אולי הדבר הכי קשה בהודו. לראות את המוני הילדים הרעבים לא כמלמדים אותי על החיים ועל ההסתפקות במועט, אלא כילדים רעבים; לחוות את המנטרות של המקדשים בהודו לא כמלמדות על איזה כוח עליון מופשט, אלא לחוות אותן כחוויה דתית קונקרטית ומדהימה.
לחוות פשוט באופן ישיר את האינטנסיביות הזו של הודו הוא האתגר הגדול ביותר של הודו. אנחנו לא יכולים להכיל אותו ולכן הוא רק פותח אותנו למשהו אחר, מערער את תפיסת עולמנו עד היסוד מבלי לתת תשובה אלא רק שם את כל תפיסת עולמנו בסימן שאלה