הניוזלטר של איתי אהרה
מחשבה פילוסופית
תנועה אחרת מחשבה משוחררת |
|
קישור לניוזלטר מחשבה פילוסופית ובו לכבוד ולנטין דיון בתשוקה על רקע מיתוס הודי עתיק הניוזלטר של איתי אהרה מחשבה פילוסופית
0 Comments
קישור לניוזלטר, מחשבה פילוסופית. הפעם מופיע בו פוסט קצר על הקשרים בין יוגה למיתולוגיה ההודית הניוזלטר של איתי אהרה - מחשבה פילוסופית האל שיווה הוא רוב הזמן האל שהכי מעניין אותי. לא בגלל שהוא אל נחמד או נעים, להפך שיווה נע בין פרוש מתבודד שאינו מתייחס לאיש לבין פרא הרסני המשמיד כל מה שעומד בדרכו . המתחים הללו הם שהופכים את שיווה לכל כך מעניין. לדעתי המתחים ששיווה חושף מאפיינים רבים מאיתנו וגם את המציאות עצמה. בפוסט שכתבתי ליוגה סטודיו של ענת צחור מופיעה הצגה קצרה של האל המעניין הזה. לקריאה של הפוסט על שיווה קרישנה מנגן בחליל לאחרונה לאור חידוש העבודה המשותפת שלי עם ענת צחור פרסמתי מאמר קצר באתר שלה על קשרים רעיוניים בין המיתולוגיה ההודית לבין מה שמכונה - מסורת היוגה - האלים ההודים ויוגה המילה יוגה מוכרת בימנו בעיקר כשם של פעילות גופנית המבוצעת על מזרן בתוך סטודיו ליוגה או במכון כושר. כמובן שהמקור ההודי של המילה לא התייחס לפעילות שבוצעה בסטודיו או במכון כושר. למעשה המילה יוגה הופיעה בהקשרים שונים במסורת ההודית העתיקה. בשיחה עם דוקטור לידיה אמיר (במסגרת התכנית דיוטימה) אני מבקש להציג חלק מההקשרים השונים שבהם הופיע המושג "יוגה" במסורת ההודית. לשמיעת התכנית לחצו כאן.
יוגה היא הכחדת/הפסקת/השקטת תנודות התודעה (הפעילות המנטלית). [יוגה סוטרה 1.2] זהו הפסוק שלמעשה פותח את היוגה סוטרה לפטנג'לי, יצירה הנחשבת לבסיס הפילוסופי של מה שמכונה מסורת היוגה. במובן מסוים מצהיר פסוק זה מהי היוגה לפי פטנג'לי. יש במשפט זה הצהרת כוונות והצבעה על שדה הפעילות של היוגה: שדה הפעילות של היוגה מתואר כתודעה (citta), גם אם השינוי אליו תוביל היוגה בסופו של דבר יהיה שינוי קיומי שחורג מגבולות ההכרה. התודעה מתוארת כנמצאת בפעילות כאשר הפעילות הזו מתוארת כתנודות, תנודות שהיוגה היא השקטה, הפסקה או הכחדה שלהן [אני בדרך כלל אוהב להשתמש בהכחדה, אבל במקרה זה השקטה נראתה לי בחירה מתאימה יותר ולכן בהמשך אשתמש בה]. תנודות התודעה שפטנג'לי מבקש להשקיט הן למעשה כל הפעילות המנטלית הן מתוארות בדרך הבאה: (אלו הם סוגי הפעילות המנטלית:) אמצעי הכרה, תפיסה שגויה, המשגה (יצירת מושגים), שינה וזיכרון. [יוגה סוטה 1.6] ניתן לראות כי פטנג'לי אינו כולל רגשות בתוך הפעילות המנטלית, אבל זה לא אומר שפטנג'לי חושב שלאדם אין רגשות, אלא הוא פשוט לא חושב שיש להתייחס לרגשות כאל קטגוריה מנטלית נפרדת. במסורת ההודית אנחנו כמעט לא נמצא התייחסות לרגשות כקטגוריה או כיכולת הנפרדת מהרציונלי. למעשה החלוקה הברורה הזו בין רציונלי לאמוציונלי היא חלוקה שכמעט ולא קיימת במסורת ההודית. העובדה שאין הבחנה חזקה בין רגשות למחשבות היא נקודה שחשוב להבין כדי להבין את האפשרות של השקטת תנודות התודה. במה שניתן לכנות המסורת המערבית (להוציא מספר שיטות מחשבה כמו זו של אלפרד אדלר וברוך שפינוזה) הרגשות נתפסות כמשהו ספונטני שאינו ניתן לשליטה. כלומר אני לא יכול לשלוט על כך שהתרגזתי או על כך שהתאהבתי. בתוך תמונה כגון זו השקטה של תנודות התודעה תהיה למעשה בלתי אפשרית משום שתמיד יוכלו להתעורר בי רגשות שאין לי שליטה עליהם. כדי שהשקטה, ובכלל כדי שעבודה מדיטטיבית, תהיה אפשרית, חייבים להניח שהרגשות ניתנות לשליטה ולהשקטה כמו פעילות מנטלית אחרת. הנקודה המרכזית היא שאין דבר בעולם שאני בהכרח משועבד לו, גם החשיבה הרציונלית וגם הרגשות הן בעלות אותו מעמד ולכן גם את החשיבה הרציונלית וגם את הרגשות אפשר להשקיט. השאלה למה בכלל שהיוגי ירצה להשקיט את כל הפעילות המנטלית שלו, והתשובה נעוצה ברצון החזק להבין את עצמנו. הרי כאשר אני חושב, אני כועס וכד' הפעולות של המחשבה ושל הכעס הן פעולות שמיוחסות לי אבל הן לא אני. הבעיה לפי היוגה סוטרה היא שישנו בלבול בו נדמה שפעולת המחשבה וכעס הן אני. מכאן שאם ברצוננו שהאני יתגלה, יש לנתק אותו מהמחשבה והכעס. כאשר נשקיט את התנודות כמו המחשבה והכעס, יישאר רק אני ללא כל פעילות מנטלית, כולל הפעילות המכונה רגשית. אז תתגלה העצמיות האמיתית וכל מה שיהיה זו רק נוכחות אמיתית של עצמי ללא כל מחשבה, ללא כל רגש או הרגשה וללא בלבול או סבל. ישנה כאן חוויה של מצב ללא תכונות, מצב של שקט של איזון מוחלט ורק במצב זה העצמי באמת מתגלה. רק במצב זה מסתיים החיפוש העצמי כי רק במצב זה העצמי זורח ללא כל כיסוי גופני או מנטלי שיסתיר אותו. היוגה סוטרה לפטנג'לי (מאה 2 לספירה) היא אחת היצירות המרתקות של התרבות האנושית. היא מתארת תהליכים מנטאליים ומדיטטיביים מורכבים בעלי השלכות מרחיקות לכת. אבל לדעתי כל המהלך הזה מבוסס על אינטואיציה מאוד בסיסית שמשותפת כמעט לכולנו. אני רוצה להבהיר אינטואיציה זו בעזרת שיר הילדים המוכר של דתיה בן דור, "אני תמיד נשאר אני": לפעמים אני עצוב ולפעמים - שמח לפעמים אני זוכר ולפעמים - שוכח לפעמים אני שבע לפעמים - רעב לפעמים אני כועס ולפעמים - אוהב אבל אני תמיד נשאר אני תמיד נשאר אני תמיד נשאר !אני השיר מצביע על כך שלמרות שאני מייחס לעצמי שינוי בכל תכונה אפשרית, הרי שעדיין אני חושב על עצמי כמשהו קבוע. ישנה כאן אינטואיציה חשובה, לפיה למרות שכל מה שאני חווה הוא שינוי, עדיין ישנה עצמיות קבועה שאינה השינוי הזה. אבל מה יכולה להיות העצמיות הקבועה הזו? איזה עצמי נשאר קבוע בתוך כל השינויים הללו? מי אני באמת? מי (או מה) זה אני שתמיד נשאר אני? פטנג'לי כמי שמשקף את נקודת המבט של היוגי הפרוש הולך לחקור בדיוק את האינטואיציה הזו ולבדוק מי זה אני שתמיד נשאר אני. פטנג'לי מתחיל מהאינטואיציה הכל כך בסיסית הזו שיש אני קבוע שהוא לא הכעס או הרעב. בעקבות אינטואיציה זו הוא מבקש לחקור מי אני באמת ולשם כך הוא יצטרך "לנקות" מהאדם את כל הדברים המשתנים ושהם לא האני הקבוע. ע"י ניקוי זה הוא יישאר בסופו של דבר רק האדם עצמו - שהוא תמיד עצמו, ויתגלה האני שתמיד נשאר אני. תהליך זה יוביל את פטנג'לי למצב מאוד קיצוני, בו העצמי יתגלה כמשהו קבוע שחורג מכל התכונות המשתנות (כעס, רעב, גיל) שבטעות ייחסנו לעצמי. העצמי מתגלה כישות קבועה, נצחית וחסרת תכונות. זו בחלט הבנה מאוד קיצונית של המהות האנושית, אבל עלינו לזכור כי ההבנה הקיצונית הזו מבוססת על אינטואיציה בסיסית ועל הרצון החזק כל כך של האדם לברר מיהו באמת - הרצון של האדם לחפש את עצמו, הרצון לדעת מי אני אחת היצירות האהובות עלי ממסורת היוגה היא ההטהא-יוגה-פרדיפיקה. אני אוהב לדבר על יצירה דווקא בגלל שזו לא נחשבת יצירה פילוסופית. ההטהא-יוגה-פרדיפיקה לסוואטמאראמה כנראה מהמאה ה-15 לספירה, הנה אחת היצירות הידועות במסורת היוגה. מדובר בטקסט הכתוב כמדריך לתנוחות, נשימות וטכניקות יוגיות אחרות. בעקבות עיסוק זה בטכניקות גופניות נחשבת הפרדיפיקה ליצירה שאין לה משמעות פילוסופית עמוקה
לדעתי דווקא התמקדות זו של הפרדיפיקה בגופני יכולה להתפרש כאמירה פילוסופית חשובה המאפשרת להציג רעיונות מופשטים של ההגות ההודית כמצבים גופניים ונקרטיים. לדוגמה: במסגרת יצירה זו ניתן להבין גם תיאור מופשט לכאורה כמו "מתפוגג בריקות" (המופיע בהטהא-יוגה-פרדיפיקה 4.10) כתיאור קונקרטי של ריקון האוויר מהחלל הפנימי בין העיניים (כמו בהטהא-יוגה-פרדיפיקה, 4.44). לאור התייחסויות כגון אלו למצבים גופניים, ייתכן כי רעיונות פילוסופיים מופשטים אינם צריכים להיות רק מתוארים בדרך תיאורטית ואפילו אינם מוגבלים רק להתייחסות לחוויה מנטאלית, אלא יכולים להפוך .לפרקטיקה גופנית קונקרטית אסכולת הסאנקהיאה ההודית, מציינת את אחת מדכי המחשבה הקדומות של ההגות ההודית. המונח 'סאנקהיאה' נגזר מן השורש הסנסקריטי, 'קהיא' שמשמעותו לספר, לומר או להצהיר, שאליו חוברת התחילית 'סם', המעידה בדרך כלל על יחס של חיבור או מנייה. יחד, הפירוש המילולי של המונח סאנקהיאה הוא חישוב, מנייה או רשימה. נעשו שימושים מגווים במונח סאנקהיאה ולכן קשה לתת לו מובן טכני אחד. אבל בהקשר של האסכולה המחשבתית (דרשנה) הכוונה היא כנראה לאסכולה שביקשה להשתחרר על ידי ידיעה נכונה. כאשר ידיעה מסוג זה עשויה להיות מושגת על ידי חלוקת כל מה שקיים לקטגוריות, שביניהן יש להבחין באופן ברור מאוד.
החלוקה הברורה הזו, כלומר הידיעה הנכונה, מנוסחת בסאנקהיאה קאריקה. יצירה זו נכתבה כנראה בסביבות המאה השלישית לספירה ע"י הכותב בעל השם (היומרני) אישוורה קרישנה. כאשר המורה והמייסד של הסאנקהיאה נחשב קפילה שהינו דמות חצי מיתולוגית שאיננו יודעים עליה רבות. ביצירה זו מנוסחים עקרונות שמופיעים כבר בתקופה הרבה יותר מוקדמת בהודו. עקב כך נהוג לחשוב כי למעשה הסאנקהיאה למעשה קדומה בהרבה לחיבור הסאנקהיאה קאריקה, או לפחות שהייתה איזו עמדת אב של הרעיונות הללו שממנה התפתחו גם אסכולת הסאנקהיאה וגם אסכולת היוגה. הסאנקהיאה היא עמדה שבמרכזה עומדים שני מושגים: פורושהופרקריטי. המושג פורושה הוא מונח קדום המופיע כבר בתקופה הקדומה של ההודו. בתקופה זו מתייחס המושג לאדם כבן תמותה, או לאדם הראשון. אבל בתקופה של חיבור הסאנקהיאה קאריקה המונח איבד את משמעויותיו הקדומות והפך למונח טכני המתאר את העצמי הפנימי בדומה לאטמן. אצל הסאנקהיאה פורושה מהווה במובן את הבסיס של הקיום. הוא פסיבי לחלוטין פורושה, הוא המביט הפסיבי, הוא רק בוהה מבלי לעשות דבר. מול פורושה הבוהה מופיעה פרקריטי שהיא המציאות התופעתית במצבה הראשוני, מצב של איזון. איזון זה הוא בעיקרו איזון בין שלוש תכונות או כוחות המכונות "גונות": 1.סטווה - שלווה, עונג, טוהר 2. ראג'ס - פעלתנות, אנרגיה, הפעלה או אפילו תשוקה 3. תאמס- כבדות, אדישות וקהות. המצב בו הגונות מאוזנות הוא מצב של איזון מושלם וחוסר תנועה בפרקריטי, כלומר במצב זה המציאות היא ללא כל תנועה והתפתחות. אבל גם במצב זה יש בה פוטנציאל לתנועה ולהופעת ההבחנות שמאפיינות את המציאות שלנו. פורושה גם הוא חסר הבחנות ולכן הוא דומה למצב זה, אבל הוא גם שונה כי בפורושה לא קיים הפוטנציאל. כך שבאופן כללי יש לנו את פורושה שבוהה בחלל ומולו מופיעה פרקריטי שגם היא סטטית ולא אקטיבית אבל יש בה את הפוטנציאל לאקטיביות. במצב זה קורא רגע דרמטי, בעקבות רגע זה מופר האיזון בין הגונות בפרקריטי, הפרת האיזון הזה גורמת לתנועה, למימוש הפוטנציאל ולהופעת עולם התופעות. כאשר הגונות מצויות במצב של איזון, שום שינוי אינו קורה ולא מתרחשת בריאה, אולם כאשר האיזון בין שלוש הגונות מופר, ה-פרקריטי עוברת תהליך התפתחות המביא להופעת העולם. בדרך זו מתחיל תהליך הבריאה או הופעת המציאות התופעתית: א. תחילה יש לנו את המציאות הבלתי נגלית,– הטבע הקדום שאינו נוצר. הטבע שאינו נוצר הוא הטבע במצבו הקדום, או הפרקריטי במצב הבסיסי שלה (המולאפרקריטי). זהו הפוטנציאל הטהור המאוזן שתמיד היה ואינו נוצר. עכשיו מבטו של פורושה מפר את האיזון ומהטבע הקדום הזה נוצר השלב הבה. ב. השלב הבה הואהמציאות המתהווה, הנוצרת מתוך ההמולאפרקריטי. ג. המציאות הנוצרת והיוצרת מתחילה מהאינטלקט, מהבודהי. ד. אחרי שיש לנו אינטלקט, כלומר אחרי שישנה יכולת מחשבה מופיעה התודעה העצמית – אהם-קארה. בנקודה זו נוצר בלבול משום שפרקריטי מתחילה לחשוב שהיא פורושה. שהרי התודעה העצמית היא סוג של אמירת "אני", אבל זהו אני שמתכוון לאני הפסיכולוגי התופעתי והטעות היא שחושבים שזה מתייחס לפורושה שהוא העצמיות הקבוע שלי. ה.ברגע שהופיע התודעה העצמית מופיעים בעקבותיה מאנס, וחמשת החושיםו. לאחר מכאן מופיעים חמשת איברי הפעולות: אוזניים, פה, עף, עניים וידיים. ז. בשלב הבא מופיעים חמשת היסודות העדינים:שמיעה, טעם, ריח, ראיה, מגע. ח. ואחר כך חמשת היסודות הגסים:אתר, אוויר, מים, אש, אדמה. שזה מה שמרגישים. בדרך זו אנו מגיעים ל25 הקטגוריות של הסאנקהיאה, כאשר ישנן 24 קטגוריות במציאות התופעתית של הפרקריטי ואחת שהיא פורושה. בתוך תמונת עולם זו כל הפסיכולוגיה האנושית מוסברת בתוך הפרקריטי. מכאן שמה שאנו בדרך כלל מכנים תודעה עצמית או אגו, מוצג על ידי הסאנקהיאה כמשתייך דווקא לפרקרטי. בתוך הופעה זו בעולם הקונקרטי (בפרקריטי) אין גבולות ברורים בין מה שקיים במחשבה לבין מה שקיים בעולם. כל מה שקיים בפרקריטי הוא בעל אותו מעמד, הכול נוצר מחוסר האיזון בין הגונות. אפילו לאלים אין מעמד מיוחד, הם חלק מעולם התופעות שנוצר עקב המפגש בין פרקריטי לפורושה. הכול מתחיל במפגש שמפר את האיזון וגורם למחשבה ומודעות העצמית שבעקבותיה .מופיעה כל עולם התופעות חשוב להבין כי 24 הקטגוריות הנובעות מהמולאפרקריטי ניתן להכיר רק ע"י הניסיון שלנו בעולם. את המולאפרקריטי אנו מכירים רק על ידי הכרת תוצאתה, כלומר רק על ידי הכרת העולם הנוצר. משמע, אנו למעשה לומדים על כל 24 הקטגוריות של עולם התופעות, כולל על המולה-פרקריטי מתוך עולם התופעות. פורושה הוא הכרה טהורה ועולם התופעות הוא למעשה בלבול. ההכרה מופיעה בטעות כתוכן ההכרה, היא מופיעה כאילו הייתה זהה למה שהיא מכירה, כאילו היא העולם. או במילים אחרות פורושה, שהוא המכיר, מובן בטעות כפרקריטי שהיא תוכן ההכרה. בעקבות כך כל אחת מהמציאויות האלו של הפורושה והפרקרטי מתחילות להופיע כמה שאינה: הפרקרטי מופיעה כאילו הייתה בעלת תודעה ואילו הפורושה מופיע כיוצר אקטיבי. אז מופיעות כל 25 הקטגוריות. טעות קיומית זו גורמת לסבל, כי בגלל הטעות הזו אנו בעולם הזה של שינוי וחוסר סיפוק ולא מגיעים לשקט ולשלווה שהוא ההכרה שהיא פורושה. שקט זה הוא כאמור גם שקט ואיזון אצל פרקריטי, שהרי כאשר פורושה מכיר את עצמו ואינו מסתכל החוצה על פרקריטי אז פרקריטי מאוזנת ואינה בתנועה. ההפסקה הזו של הסבל היא באופן כללי מטרתה של הסאנקהיאה (והיוגה).לפי הסאנקהיאה ישנה רק דרך אחת להשגת המטרה הזו ולהסרת הסבל והיא ידע מנתח והמבחין בין פורושה המוגדר לבין המציאות. כלומר רק ההבחנה בין 25 הקטגוריות יכולה להוביל לשחרור. אם נפנים ונדע באמת את כל המודל הזה אז נדע שפורושה אינו פרקריטי. אבל להפנים את המודל זה לא כל כך פשוט: קשה להפנים שכל מה שאני קורא לו "אני" הוא חסר תודעה והתודעה אינה קשורה לכל מה שאני קורא לו אני. כמו כן קשה לקבל תמונה בה כל העולם באמת נובע מהאינטלקט. כלומר הפנמת המודל הזה היא משהוא כלל לא פשוט, אבל עם נדע באמת את המודל הזה אז נהיה משוחררים. רק ידיעה כזו תביא לשחרור לפי הסאנקהיאה, לא אמירת מנטרות ולא קריאה בטקסטים רק ידיעה עמוקה של מבנה המציאות. למעשה זו המטרה היחידה של המציאות (של פרקריטי) להוביל אותנו לשחרור. מרגע שהובן מהי פרקריטי והבנו שהיא אינה פורושה הרי שכבר הושגה המטרה שלשמה הייתה כל התנועה של המציאות והיא יכולה להפסיק. |
Archives
June 2014
Categories
All
|