החלוקה הברורה הזו, כלומר הידיעה הנכונה, מנוסחת בסאנקהיאה קאריקה. יצירה זו נכתבה כנראה בסביבות המאה השלישית לספירה ע"י הכותב בעל השם (היומרני) אישוורה קרישנה. כאשר המורה והמייסד של הסאנקהיאה נחשב קפילה שהינו דמות חצי מיתולוגית שאיננו יודעים עליה רבות. ביצירה זו מנוסחים עקרונות שמופיעים כבר בתקופה הרבה יותר מוקדמת בהודו. עקב כך נהוג לחשוב כי למעשה הסאנקהיאה למעשה קדומה בהרבה לחיבור הסאנקהיאה קאריקה, או לפחות שהייתה איזו עמדת אב של הרעיונות הללו שממנה התפתחו גם אסכולת הסאנקהיאה וגם אסכולת היוגה.
הסאנקהיאה היא עמדה שבמרכזה עומדים שני מושגים: פורושהופרקריטי. המושג פורושה הוא מונח קדום המופיע כבר בתקופה הקדומה של ההודו. בתקופה זו מתייחס המושג לאדם כבן תמותה, או לאדם הראשון. אבל בתקופה של חיבור הסאנקהיאה קאריקה המונח איבד את משמעויותיו הקדומות והפך למונח טכני המתאר את העצמי הפנימי בדומה לאטמן. אצל הסאנקהיאה פורושה מהווה במובן את הבסיס של הקיום. הוא פסיבי לחלוטין פורושה, הוא המביט הפסיבי, הוא רק בוהה מבלי לעשות דבר. מול פורושה הבוהה מופיעה פרקריטי שהיא המציאות התופעתית במצבה הראשוני, מצב של איזון. איזון זה הוא בעיקרו איזון בין שלוש תכונות או כוחות המכונות "גונות": 1.סטווה - שלווה, עונג, טוהר 2. ראג'ס - פעלתנות, אנרגיה, הפעלה או אפילו תשוקה 3. תאמס- כבדות, אדישות וקהות. המצב בו הגונות מאוזנות הוא מצב של איזון מושלם וחוסר תנועה בפרקריטי, כלומר במצב זה המציאות היא ללא כל תנועה והתפתחות. אבל גם במצב זה יש בה פוטנציאל לתנועה ולהופעת ההבחנות שמאפיינות את המציאות שלנו. פורושה גם הוא חסר הבחנות ולכן הוא דומה למצב זה, אבל הוא גם שונה כי בפורושה לא קיים הפוטנציאל. כך שבאופן כללי יש לנו את פורושה שבוהה בחלל ומולו מופיעה פרקריטי שגם היא סטטית ולא אקטיבית אבל יש בה את הפוטנציאל לאקטיביות. במצב זה קורא רגע דרמטי, בעקבות רגע זה מופר האיזון בין הגונות בפרקריטי, הפרת האיזון הזה גורמת לתנועה, למימוש הפוטנציאל ולהופעת עולם התופעות. כאשר הגונות מצויות במצב של איזון, שום שינוי אינו קורה ולא מתרחשת בריאה, אולם כאשר האיזון בין שלוש הגונות מופר, ה-פרקריטי עוברת תהליך התפתחות המביא להופעת העולם.
בדרך זו מתחיל תהליך הבריאה או הופעת המציאות התופעתית: א. תחילה יש לנו את המציאות הבלתי נגלית,– הטבע הקדום שאינו נוצר. הטבע שאינו נוצר הוא הטבע במצבו הקדום, או הפרקריטי במצב הבסיסי שלה (המולאפרקריטי). זהו הפוטנציאל הטהור המאוזן שתמיד היה ואינו נוצר. עכשיו מבטו של פורושה מפר את האיזון ומהטבע הקדום הזה נוצר השלב הבה. ב. השלב הבה הואהמציאות המתהווה, הנוצרת מתוך ההמולאפרקריטי. ג. המציאות הנוצרת והיוצרת מתחילה מהאינטלקט, מהבודהי. ד. אחרי שיש לנו אינטלקט, כלומר אחרי שישנה יכולת מחשבה מופיעה התודעה העצמית – אהם-קארה. בנקודה זו נוצר בלבול משום שפרקריטי מתחילה לחשוב שהיא פורושה. שהרי התודעה העצמית היא סוג של אמירת "אני", אבל זהו אני שמתכוון לאני הפסיכולוגי התופעתי והטעות היא שחושבים שזה מתייחס לפורושה שהוא העצמיות הקבוע שלי. ה.ברגע שהופיע התודעה העצמית מופיעים בעקבותיה מאנס, וחמשת החושיםו. לאחר מכאן מופיעים חמשת איברי הפעולות: אוזניים, פה, עף, עניים וידיים. ז. בשלב הבא מופיעים חמשת היסודות העדינים:שמיעה, טעם, ריח, ראיה, מגע. ח. ואחר כך חמשת היסודות הגסים:אתר, אוויר, מים, אש, אדמה. שזה מה שמרגישים. בדרך זו אנו מגיעים ל25 הקטגוריות של הסאנקהיאה, כאשר ישנן 24 קטגוריות במציאות התופעתית של הפרקריטי ואחת שהיא פורושה.
בתוך תמונת עולם זו כל הפסיכולוגיה האנושית מוסברת בתוך הפרקריטי. מכאן שמה שאנו בדרך כלל מכנים תודעה עצמית או אגו, מוצג על ידי הסאנקהיאה כמשתייך דווקא לפרקרטי. בתוך הופעה זו בעולם הקונקרטי (בפרקריטי) אין גבולות ברורים בין מה שקיים במחשבה לבין מה שקיים בעולם. כל מה שקיים בפרקריטי הוא בעל אותו מעמד, הכול נוצר מחוסר האיזון בין הגונות. אפילו לאלים אין מעמד מיוחד, הם חלק מעולם התופעות שנוצר עקב המפגש בין פרקריטי לפורושה. הכול מתחיל במפגש שמפר את האיזון וגורם למחשבה ומודעות העצמית שבעקבותיה .מופיעה כל עולם התופעות
חשוב להבין כי 24 הקטגוריות הנובעות מהמולאפרקריטי ניתן להכיר רק ע"י הניסיון שלנו בעולם. את המולאפרקריטי אנו מכירים רק על ידי הכרת תוצאתה, כלומר רק על ידי הכרת העולם הנוצר. משמע, אנו למעשה לומדים על כל 24 הקטגוריות של עולם התופעות, כולל על המולה-פרקריטי מתוך עולם התופעות. פורושה הוא הכרה טהורה ועולם התופעות הוא למעשה בלבול. ההכרה מופיעה בטעות כתוכן ההכרה, היא מופיעה כאילו הייתה זהה למה שהיא מכירה, כאילו היא העולם. או במילים אחרות פורושה, שהוא המכיר, מובן בטעות כפרקריטי שהיא תוכן ההכרה. בעקבות כך כל אחת מהמציאויות האלו של הפורושה והפרקרטי מתחילות להופיע כמה שאינה: הפרקרטי מופיעה כאילו הייתה בעלת תודעה ואילו הפורושה מופיע כיוצר אקטיבי. אז מופיעות כל 25 הקטגוריות. טעות קיומית זו גורמת לסבל, כי בגלל הטעות הזו אנו בעולם הזה של שינוי וחוסר סיפוק ולא מגיעים לשקט ולשלווה שהוא ההכרה שהיא פורושה. שקט זה הוא כאמור גם שקט ואיזון אצל פרקריטי, שהרי כאשר פורושה מכיר את עצמו ואינו מסתכל החוצה על פרקריטי אז פרקריטי מאוזנת ואינה בתנועה.
ההפסקה הזו של הסבל היא באופן כללי מטרתה של הסאנקהיאה (והיוגה).לפי הסאנקהיאה ישנה רק דרך אחת להשגת המטרה הזו ולהסרת הסבל והיא ידע מנתח והמבחין בין פורושה המוגדר לבין המציאות. כלומר רק ההבחנה בין 25 הקטגוריות יכולה להוביל לשחרור. אם נפנים ונדע באמת את כל המודל הזה אז נדע שפורושה אינו פרקריטי. אבל להפנים את המודל זה לא כל כך פשוט: קשה להפנים שכל מה שאני קורא לו "אני" הוא חסר תודעה והתודעה אינה קשורה לכל מה שאני קורא לו אני. כמו כן קשה לקבל תמונה בה כל העולם באמת נובע מהאינטלקט. כלומר הפנמת המודל הזה היא משהוא כלל לא פשוט, אבל עם נדע באמת את המודל הזה אז נהיה משוחררים. רק ידיעה כזו תביא לשחרור לפי הסאנקהיאה, לא אמירת מנטרות ולא קריאה בטקסטים רק ידיעה עמוקה של מבנה המציאות. למעשה זו המטרה היחידה של המציאות (של פרקריטי) להוביל אותנו לשחרור. מרגע שהובן מהי פרקריטי והבנו שהיא אינה פורושה הרי שכבר הושגה המטרה שלשמה הייתה כל התנועה של המציאות והיא יכולה להפסיק.